כחלק מהליך גירושין בין בני זוג, יש להסדיר את סוגיית משמורת הילדים, שהרי הסדר זה נוגע לאופי חייהם של הילדים המשותפים של השניים, במידה ויש כאלו.

היות וגירושין בין בני הזוג גוררים חיים נפרדים, צריכה להיות “בחירה” של מקום מגוריהם של הילדים, דהיינו – “משמורת”. במאמר שלהלן, נדון בהרחבה במושג זה. כמו כן, נסביר מהי משמורת ילדים, מהי משמורת משותפת ומיהן הערכאות הרלוונטיות לעניין זה.

מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ משפטי של עורך דין לענייני משפחה.

משמורת ילדים:

המונח “משמורת ילדים” בישראל, עוסק במקום מגוריו ולינתו של ילד, אשר הוריו חיים בנפרד. מונח זה הינו פרי הפסיקה וזאת על מנת לערוך הפרדה ברורה בין מונח המובא בחקיקה ונקרא “אפוטרופסות”. אפוטרופסות עוסקת בזהות ההורה אשר אחראי על הילד מבחינה משפטית.

ההפרדה נערכת מכיוון שגם כאשר הוריו של הילד גרושים, אין זה אומר שההורה שאינו חי עם ילדו, אינו האפוטרופוס שלו. הוריו של הילד הינם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדם, אלא אם בית המשפט קבע אחרת.

אומנם, המשמורת מגדירה “הורה משמורן” כהורה שאחראי על גידולו השוטף והיומיומי של הילד. עם זאת, על החלטות הרות גורל באשר לילדים המשותפים, יצטרכו להחליט שני הוריו, במקביל.

החוק בישראל מחייב את הערכאה הדנה מי ההורה המשמורן, לבחון כל מקרה לגופו על פי “טובת הילד”. לא פעם הופרדו ילדים בין שני הוריהם, בשל שיקולים המתייחסים לכל ילד על פי צרכיו ולעיתים גם על פי רצונותיו.

כמו כן, לאחר שייקבע הסכם משמורת ויוחלט מיהו ההורה המשמורן, או לחילופין, לאחר שיוחלט על משמורת משותפת (שעליה נרחיב בהמשך), יקבל ההסכם תוקף משפטי על ידי הערכאה הדנה בתיק. הסכם זה מחייב את הצדדים בביצועו, כאשר כל בקשה לשינוי ההסכם, תידון שוב בערכאה המשפטית הרלוונטית. למשל, המשמורת עשויה להשתנות כאשר הילד יגדל. החזקה בישראל הנוגעת למשמורת, היא “חזקת הגיל הרך”, לפיה ילד מתחת לגיל 6 ישהה בחזקת אמו, כל עוד לא נמצא כי היא אינה כשירה לגדלו. חזקה זו מעוגנת בחקיקה, בהתאם לסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב-1962 (להלן: “חוק הכשרות”). לאחר שיגדל הילד ויגיע לגיל 6 , יוכל אביו לבקש לדון בהעברת המשמורת. דוגמא נוספת היא נער בגיל העשרה, אשר בילדותו נפסק כי עליו להתגורר עם הורה מסוים, אך כעת הנער מעוניין לעבור להתגורר אצל ההורה השני.

משמורת משותפת:

משמורת משותפת הינה הסדר חדש יחסית, לפיו שני ההורים מוגדרים משמורנים ולכן, זמנו של הילד מתחלק שווה בשווה בין שני ההורים ויש לו חדר משלו, בביתו של כל הורה.

אגב, לאחרונה נפסקה פסיקה תקדימית, לגבי מזונות לקטינים אשר שוהים במשמורת משותפת. על הגבר הוטלה חובה למזונות על ילדיו הקטנים, גם אם ההוצאות על ילדיו (ביניהן, המגורים) התחלקו באופן שווה בין השניים. הדבר יצר נטל, במקרים שבהם לגבר לא הייתה יכולת כלכלית.

ועדיין, הפסיקה התקדימית עסקה בחלוקת מזונות הילדים בצורה הגונה בין שני הצדדים, בהתייחס למשכורות של השנים. זאת על מנת שלא תיווצר סיטואציה, הכופה על צד לשלם מעבר ליכולתו הכלכלית. היתרון של המשמורת המשותפת, הוא ששני הורי הילדים פעילים בגידולם, בנוסף על הקשר השוטף ביניהם. מנגד, קמו טענות על תחושת אי וודאות וחוסר יציבות, בעיקר לילדים קטנים יותר וזאת בשל שתי מסגרות שונות, אשר יכולות לבלבל את תחושת ה”בית” של הילדים.

הערכאה המוסמכת לעסוק בכל הנוגע למשמורת:

ככלל, שתי ערכאות רשאיות לדון בכל הנוגע למשמורת ילדים. האחת, באופן טבעי, היא בית המשפט לענייני משפחה, אשר בסמכותו לדון בכל הקשור לדין האישי ולמסגרת התא המשפחתי. ערכאה נוספת, היא בית הדין הרבני. סמכותו של בית הדין הרבני, לעסוק באופן בלעדי בענייני נישואין וגירושין, אך כחלק מהליך הגירושין, יהיה ניתן לדון בבית הדין הרבני בכל נושא הקשור מטבעו להליך ולעניינו, כגון משמורת ילדים. הליך זה מוגדר כ”כריכה”. במילים אחרות, נושא המשמורת כרוך בנושא הגירושין ולכן ניתן לדון בו בבית הדין הרבני. יש לציין כי בית הדין הרבני שם דגש על הדין האישי-הדתי. המשמעויות לכך, יהוו שיקול איפה יהיה כדאי לפתוח את ההליך.

סיכום:

אומנם משמורת משותפת אינה הסיטואציה המיטבית ביותר לגידול ילדים, אך דרך זו נחשבת לשיתופית ביותר בין בני זוג, מאחר והיא מאפשרת לשני ההורים להיות מעורבים בחיי הילדים. לסיום נעיר, כי על מנת להתמודד עם ההליך המשפטי הכרוך בהסכם משמורת, מומלץ להסתייע בעורך דין לענייני משפחה, אשר יוכל ללוות את ההליך הכולל מתחילתו ועד סופו, החל מהליך הגירושין ועד למשמורת וחלוקת רכוש, אם יש צורך.